ספרים וכתיבה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

מקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם.

"חתיכת כתף אולי?" הציע בעל החיים, "מטוגן ברוטב יין לבן?"

"אה, מהכתף שלך?" לחש ארתור אחוז פלצות.

"אך בוודאי, אדוני," געתה החיה בשביעות רצון, "כתפו של מישהו אחר אינה שלי להציע."

גברת רוזה שמרה מתחת למיטתה תמונה גדולה של אדון היטלר, וכשהיתה אומללה וכבר לא ידעה לאיזה קדוש להתפלל, הייתה שולפת את התמונה, מסתכלת בה ומרגישה תיכף ומיד הקלה, כי, בכל זאת, הייתה לה דאגה רצינית אחת פחות.

אם מישהו חושב שהוא קיפוד, סביר להניח שצריך רק לתת לו ראי וכמה תמונות של קיפודים ולהגיד לו לפתור את הבעיה בעצמו ולחזור כשירגיש טוב יותר.

ברחבי אנגליה רווחת ההרגשה שהכנת כריך שהוא מעניין, מעורר תיאבון או נעים לאכילה מכל בחינה שהיא הוא חטא שרק זרים נכשלים בו. "הם צריכים להיות יבשים", זוהי ההוראה הקבורה אין שם בהכרה הלאומית הקיבוצית. "הם צריכים להיות צמיגים. אם אתה מוכרח לשמור על רעננותם, פשוט רחץ אותם פעם בשבוע."

"כן, ככה זה", אמר סם. "ולא היינו מגיעים עד כאן אילו ידענו על זה יותר לפני שהתחלנו. אבל אני מתאר לעצמי שככה זה בדרך כלל. עלילות הגבורה בסיפורים ובשירים העתיקים, מר פרודו: הרפתקאות, ככה קראתי להן. פעם חשבתי שאלה דברים שהאנשים הנפלאים בסיפורים יצאו לחפש, מפני שזה מה שהם רצו, מפני שזה היה מרגש והחיים נעשו קצת משעממים, מן בילוי, אפשר לומר. אבל זה לא ככה בסיפורים החשובים באמת, או באלה שנשארים בזיכרון. בדרך כלל, האנשים פשוט נופלים לתוכם - זאת הדרך שנועדה להם, כפי שאתה אומר. אבל אני מתאר לעצמי שהיו להם המון הזדמנויות, כמו לנו, לחזור בחזרה, רק שהם לא ניצלו אותן. ואילו היו מנצלים אותן לא היינו שומעים עליהם, מפני שהיו שוכחים אותם. אנחנו שומעים רק על אלה שפשוט המשיכו הלאה - ולא כולם הגיעו לסוף טוב, שים לב; לפחות, לא מה שהיה נחשב סוף טוב בעיני אלה שבתוך הסיפור, לא אלה שבחוץ. אתה יודע, לחזור הביתה, למצוא שהכל בסדר גמור, אם כי לא בדיוק כפי שהיה קודם - כמו מר בילבו הזקן. אבל אלה לא תמיד הסיפורים שהכי טוב לשמוע, גם אם אלה אולי הסיפורים שהכי טוב ליפול לתוכם! הייתי רוצה לדעת, לאיזה מין סיפור נפלנו אנחנו?"

"אני תוהה", אמר פרודו. "אבל איני יודע. וזו דרכו של סיפור אמיתי. בחר לך כל אחד מהסיפורים החביבים עליך. אתה אולי יודע, או מנחש, מה טיבו של הסיפור הזה, האם צפוי לו סוף טוב או סוף מר, אך אלה שבתוכו אינם יודעים. ולא היית רוצה שיידעו".

אינני מכיר אף מחצית מכם מחצית המידה מכפי שהייתי רוצה, ואני רוחש לפחות למחציתכם מחצית החיבה שאתם ראויים לה.

העיתונות היא פה הנאלץ להיות פתוח תמיד ולדבר. מכאן שהיא חוזרת על עצמה אלף פעם כשאין לה מה לומר, ולעתים קרובות אומרת דברי הבל.

ספר הוא מתנה שאתה יכול לפתוח שוב ושוב.

למד את שפתך טוב ושלוט בה היטב ויהיה לך את המרכיב הראשון לחיים.