ספרים וכתיבה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

אז אם אתם באמת לא מאושרים שם למטה וכל מיני אנשים אומרים לכם שאתם סובלים מבעיות תפיסה חמורות, חפשו את הדרך שלכם לכאן, וכשתימצאו תביאו אתכם קלפים, כבר די נמאס לנו מהג'ולות.

פעמים רבות ראיתי חתול בלי חיוך, חשבה אליס, אך חיוך בלי חתול הוא הדבר הכי מוזר שראיתי בכל חיי.

...והמשיכה לומר לעצמה, במין צורה חולמנית, "חתול טורף עטלף?... טורף עטלף?" ולפעמים, "עטלף טורף...?" כי, אתם מבינים, כיוון שלא יכולה הייתה לענות לא על זה ולא על זה, כבר לא שינה לה הרבה באיזה סדר תנסח את הדברים.

או שהמנעולים היו גדולים מדי, או שהמפתח היה קטן מדי; כך או כך, הוא לא פתח אף אחת מהן.

כמה השתוקקה לצאת מאותו אולם אפל ולשוטט בין ערוגות הפרחים הזוהרים והמזרקות הקרירות, אבל לא יכלה אפילו להשחיל את ראשה מבעד לפתח; "וגם אם הראש היה עובר," חשבה אליס המסכנה, "הוא לא היה מועיל לי הרבה בלי הכתפיים."

אמא מתה היום. או, אולי, אתמול; אינני יכול לומר בבטחון. המברק מן ה'מעון' אומר: אמך נפטרה. ההלוויה מחר. השתתפות עמוקה בצערך. כיוון שכך נשאר הענין תלוי בספק; יכול שאתמול אירע הדבר.

מצדי שיקראו את 'בלייזר' [מגזין גברים] בשירותים. חשבתי על זה גם כשהוצאנו אותו. לפני שהשקנו את העיתון, הכנתי לעצמי מסמך התנגדויות. לא מזמן קראתי שוב את המסמך הזה וראיתי שרשמתי לעצמי שלגבר הישראלי יש דימוי עצמי שלפיו הוא נורא עסוק, ואף פעם אין לו זמן. חשוב לו להגיד שאין לו זמן לקרוא, ולהצהיר: 'אני בקושי נושם', אבל עובדה שיש לו הרבה זמן. הוא מוצא זמן להיכנס לאתרי סקס ולבגוד באשתו, הוא יושב עם חברים בפאב ורואה ספורט בטלוויזיה, אבל הוא לא יעז להודות בכך. שיווקית - תפישה כזאת היא חתיכת מוקש, והדרך שבה הנחיתי את נציג הטלמרקטינג להתמודד עם התירוץ הזה היתה: 'כשיגידו לכם שאין זמן לקרוא, תגידו: סליחה, לשירותים אתה הולך?' וזה עבד.

"כן, זה בערך המרחק - אבל מעניין לאיזה קו רוחב או אורך הגעתי?" (לאליס לא היה שמץ של מושג מה זה קו רוחב, או קו אורך, אך היא חשבה שהן מילים יפות שמרשים לומר אותן).

אפשר שהבאר היתה עמוקה מאוד, או אולי היא נפלה לאט לאט, כך או כך היה לה המון זמן להביט סביבה בעוד היא נופלת ולשאול את עצמה מה יקרה בעוד רגע.

אבל אני הולך, כי כל מה שהיה לי וכל מה שיש לי עכשיו נובע איכשהו ממה שעשינו אז, ובעולם הזה אתה משלם על מה שיש לך. אולי זאת הסיבה שאלוהים עושה אותנו קודם ילדים קטנים וקרובים לאדמה, כי הוא יודע שצריך ליפול הרבה ולדמם הרבה, עד שלומדים את הלקח הפשוט הזה. אתה משלם על מה שאתה מקבל, והדברים שבשבילם שילמת שייכים לך... ובמוקדם או במאוחר, כל מה שיש לך חוזר אליך.