פילוסופיה וחכמה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

אל תניחי לעולם למישהו לשלול ממך את הזכות לשלמות. אור היום נועד למוח ולחושי הגוף, החשכה נועדה ללב ולחושי הנפש.

נוסטלגיה היא התרפקות על העבר, כשם שהתקווה היא התרפקות על העתיד.

"אתה מבין!" צעק, וכמו נתמלא פתאום חימה. "אתה מבין, ולפיכך לעולם לא תהיה לך מנוחה. אילו לא היית מבין, אפשר יכולת להיות מאושר! מה בעצם חסר לך? אתה צעיר, יש לך כסף, אתה בריא, אתה בחור טוב. אינך חסר דבר, חזיז ורעם! לא כלום! חוץ לדבר אחד - טירוף! שמץ טירוף! וכשדבר זה חסר, אדון, מה טעם..."

"לא אינך חפשי", אמר. "החבל שאתה קשור אליו, אפשר ארוך הוא יותר מן החבל של בני-אדם אחרים. אך זה הכל, ותו לא. אתה קשור בחבל ארוך יותר, אדון. אתה בא והולך, ואתה מדמה בנפשך שאתה חפשי, אבל הרי מעולם לא ניתקת את החבל שאתה קשור בו. וכשאין אדם מנתק את החבל..."

"עוד יבוא יום ואנתקו!" אמרתי בהתרסה, משום שדבריו של זורבה פגעו בפצע פתוח שבלבי והכאיבו לי.

כשהכל מתגלגל בכי-רע, מה רב הוא הגיל לבחון את נפשך ולגלות את כוח-הסבל והאומץ שלה! אויב כל-יכול הסמוי מן העין - יש קוראים לו אלוהים, יש קוראים לו שטן - דומה כאילו מסתער הוא עלינו להשמידנו; אבל אין אנו נשמדים. מדי פעם בפעם כשאנו בני-האדם, יוצאים כמנצחים, אף-על-פי שלכאורה הננו מובסים כליל, הרינו חשים גיל וגאווה בל-יתוארו. השלווה החיצונית נהפכת לאושר עליון בל-יעורער.

כל אדם יש לו שגיון משלו, אבל הגדול שבכל השגיונות הוא, לדעתי, כשאין לאדם שום שגיון.

ולפתע-פתאום, חפצתי לבכות. איזו תוגה, לא תוגתי שלי, אלא תוגה עמוקה יותר וסתומה ועמומה יותר, בקעה ועלתה מתוך האדמה הלחה: הבהלה, שחשה בה בהמת-בר הרועה לבטח, כשפתאום-לפתע, בלא שראתה דבר, היא נושאת את ראשה ומריחה באוויר שמסביבה, כי הנה נלכדה בפח, בלי יכולת להימלט.

ביזבזתי את חיי, חשבתי. אילו רק יכולתי ליטול מגבת ולקנח ולמחות כל מה שלמדתי, כל מה שראיתי ושמעתי, ולילך לבית-ספרו של זורבה, ולהתחיל באלף-בית הגדול, באלף-בית הממשי! מה שונה הדרך, שהייתי בורר לי. הייתי מקפיד על אילוף מושלם של חמשת חושי, ואף על אימון כל גופי כולו, למען ידע להינות ולהרגיש ולהבין. הייתי לומד לרוץ, להיאבק, לשחות, לרכוב, לחתור במשוטים, לנהוג במכונית, לירות ברובה. הייתי ממלא את בשרי נפש. הייתי משלים סוף-סוף בתוך הוויתי שלי בין שני הניגודים הנצחיים.

אושרתי, וידעתי זאת. על-הרוב, כשעוברת עלינו חוויה של אושר, אין אנו יודעים על כך אותה שעה. רק כחלוף האושר, וכהשקיפנו עליו ממרחק, מתגלה לנו פתאום - לפעמים אגב פליאה רבה - עד מה מאושרים היינו. אבל על החוף הזה שבכרתים חייתי את האושר, ובאותה שעה אף ידעתי כי אושרתי.

אינני מאמין בשום דבר ובשום אדם; רק בזורבה. לא משום שזורבה טוב מן האחרים; לגמרי לא, אף לא במקצת מן המקצת. גם הוא חיה פראית ככל השאר! אבל אני מאמין בזורבה, משום שהוא הישות היחידה הנתונה ברשותי, משום שהוא בעצם האדם היחיד שאני מכירו. כל השאר אינם אלא צללי-רפאים. אני רואה בעיניים האלה, אני שומע באזניים האלה, אני מעכל במעיים האלה. כל השאר אינם אלא צללי-רפאים, אני חוזר ואומר לך זאת. ולכן כל העולם אינו כדאי אלא בשבילי. כשאמות אני, ימות עמי הכל. כל עולמו של זורבה ירד תהומה!