פילוסופיה וחכמה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

לפעמים אני עוזר במשהו לאנשים, בדברים קטנים, אבל אני יודע שבמעשים לא די. כי אנשים רוצים שידברו אליהם. והם עצמם רוצים לדבר. לעתים קרובות זה חשוב להם הרבה יותר ממעשים. מלים נכונות, כלומר. כי לעתים גם אנשים המדברים ביניהם, לא מדברים במלים הנכונות.

מלים, יש להן נשמה כמו לחפצים, אני חושב. אני רואה, למשל, סכין במטבח, ואני חושב: סכין - מלה חדה מאוד, כמו סכנה. ויש בה סוד כמוס, מכונס. או ערפל. כשאני רואה ערפל בחוץ, אני חושב שאין מלה בעולם שמתאימה יותר לערפל מאשר ערפל. כי זהו מין ענן של אור ואופל. יפעה בהירה עלופה בעלטה של אופל.

אינני מתרעמת על אוהבי האמת אלא על האמת עצמה. איזו הקלה או נחמה יש באמת בהשוואה לסיפור? איזו תועלת מביאה האמת בחצות הלילה, בחושך, כשהרוח שואגת בארובה כמו דוב מרוגז? כשהברקים מטילים צללים על הקיר והגשם נוקש על החלון בציפורניו הארוכות? לא. כשהפחד והקור מקפיאים אותך באכזריות במיטה כמו פסל, אין לצפות שהאמת האכזרית במערומיה תמהר לבוא לעזרתך. אז את זקוקה לנחמה הרכה והמלטפת של הסיפור. לביטחון המפייס והמערסל של השקר.

קחי את רוב האנשים, הם משתגעים אחרי מכוניות. מודאגים מכל שריטה קטנה עליהן, ותמיד מדברים על כמה קילומטרים הם יכולים לעשות על ליטר, ואם הם קונים מכונית חדשה לגמרי, הם כבר מתחילים לחשוב על איך אפשר להחליף אותה במכונית עוד יותר חדשה. אני אפילו לא אוהב מכוניות ישנות, זאת אומרת, הן אפילו לא מעניינות אותי. הייתי יותר טוב רוצה איזה סוס מחורבן. סוס הוא לפחות אנושי לעזאזל.

ניו-יורק היא עיר איומה כשמישהו צוחק ברחוב מאוחר מאוד בלילה. אפשר לשמוע את זה מקילומטרים. זה עושה אותך כל כך בודד ומדוכא.

כל עוד חסר לך משהו, אתה כמהה אליו בלי הרף. אם רק היה לי הדבר האחד הזה, אתה אומר לעצמך, היו כל הבעיות שלי נפתרות. אבל ברגע שהשגת אותו, ברגע שתוקעים לך ביד את מושא תשוקותיך, הוא מתחיל לאבד את קסמו. צרכים אחרים תופסים את מקומו, תשוקות אחרות צפות ועולות, לאט-לאט אתה מגלה שחזרת למקום שהתחלת ממנו.

התשובות לא באות תמיד כשזקוקים להן, ופעמים רבות אפילו קורה שהצורך פשוט לחכות להן הוא התשובה האפשרית היחידה.

אם נגזר על הכאב לבוא, שיבוא מהר, אמרתי, כי כל החיים לפני, ואני חייבת לעשות בהם את השימוש הטוב ביותר, אם עליו לבחור, שיבחר מיד, ואז אחכה לו. או אשכח אותו. ההמתנה כואבת. ההשכחה כואבת. אך לא לדעת כיצד להחליט, גרוע משני הכאבים גם יחד.

רכושו האמיתי של האדם הוא זכרונו; בשום דבר אחר אינו כה עשיר או כה עני.

איכות החיים של אדם קשורה באופן ישיר למידת ההתחייבות שלו כלפי מצוינות, בלי קשר לתחום העיסוק שלו.