פילוסופיה וחכמה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד. תפקידים אלה - פשר החיים - שונים בכל אדם ואדם ובכל רגע ורגע. לפיכך אי אפשר להגדיר את פשר החיים באופן כללי. אין להשיב על שאלות בדבר פשר החיים בהצהרות כוללות.

עדיף להיות אומלל לבד מאשר אומלל עם מישהו אחר.

זה לא פשוט,
להיות פשוט,
תמיד רוצים יותר.

כשאתה מתחיל מאפס, יש לך הרבה מה ללמוד.

האם הציפורים חופשיות מכבלי השמיים?

זה הכתם האנושי... אנחנו משאירים כתם, אנחנו משאירים עקבות, אנחנו מטביעים חותם. טומאה, אכזריות, ניצול, התעללות, טעות, צואה, זרע – אין דרך אחרת להיות פה. ואין לזה שום קשר לאי-ציות. שום קשר לחסד או לישועה או לנחמה. זה מצוי בכל אחד. זה קבוע. זה טבוע. זה מגדיר אותנו. הכתם שנמצא שם מפני שהוא משאיר סימן. בלי שרואים אותו הוא כבר שם. הכתם כל כך מהותי, עד שבכלל לא דרוש לו סימן. הכתם שקודם לאי-ציות, שכולל אי-ציות ומשבש כל הסבר והבנה. ובגלל זה כל עניין הטוהרה הוא בדיחה אחת גדולה. בדיחה אכזרית... החלום על טוהר הוא מזעזע. הוא לא שפוי. מה זה החיפוש אחר הטוהר אם לא עוד ועוד טומאה? העובדה הבלתי נמנעת שכולנו יצורים מוכתמים. שחיים עם חוסר השלמות הנורא, היסודי. היא כמו היוונים.. כמו האלים שלהם. זאוס היווני, מסובך בהרפתקאות, לא מתבייש להביע את עצמו, גחמני, חושני, מחובר בכל הכוח לקיום העשיר של עצמו, לעולם אינו לבד ולעולם אינו נסתר. במקום זה הכתם האלוהי.

אני לא מאמין לשמועות האלה בכלל- לפחות אינני מסוגל להאמין להן כשאני רואה אותך. החטא נרשם על פניו של אדם. אי אפשר להסתירו. אנשים מדברים לפעמיים על הרגלים מגונים חשאיים. אין כאלה. אם איזה אומלל מפתח נטייה מגונה כלשהי, היא תסתמן בקווי המתאר של פיו, בצניחת העפעפים שלו, אפילו בצורת ידיו... אבל אתה, דוריאן, עם פניך התמימות, הבהירות, הטהורות, ועלומיך השלווים, המופלאים - אני לא מאמין לשום דבר בגנותך.

אלוהים ברא אותנו אך ורק כדי שנהיה מבסוטים, אבל לא מצא דרך לעשות זאת בלי לתת לנו קשיים, שכן אם יהיה לנו הכל בלי מאמץ, איך נהיה מבסוטים?

שער שיבה הוא הגרפיטי של אלוהים.

תחליט שאתה רוצה את זה יותר משאתה פוחד מזה.