פילוסופיה וחכמה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

זכרונות יודעים להיות ערמומיים, לברוח כשרוצים להניח עליהם יד. כמו דגיגים קטנים, כמו סלסולי גלים ליד החוף שמדגדגים את הרגליים ומתמוססים לקצף. פעמים רבות הזכרון הוא ידיעה מופשטת של מה שהיה פעם. זכרון נערם על זכרון, צל של צל, עד שכבר אין יודעים מהו הזכרון הטהור ומהו הזיכרון של הזיכרון.

בשביל לברוח מהגורל שחיכה לי מאחורי הדלת, הייתי מוכרחה לצאת ולטרוק אותה, ולהסתלק, בלי לחשוב, בלי להתחשב, בלי לפחד כלל.

לשלג הייתה השפעה קסומה ומרגיעה, שאיזנה את מצבי רוחי הנסערים בקלות. אבל הפעם רציתי לבכות. הגינה הקטנה שלי נרמסה למוות מתחת לערמות שלג לבנות שהתכערו ונמסו. גם ליבי כוסה אז בגוש עכור וקר.

לא ידעתי באחר הצהריים ההוא שהאדמה מחכה להפוך לקבר נוסף בתוך מספר מועט של ימים. חבל נורא שלא יכולתי לתפוס את הקליע מהאוויר ולהכניס אותו בחזרה לקנה של הרובה ולגרום לו להתברג בחזרה לתוך הקנה ולתוך בית הבליעה ולהדק את עצמו לתרמיל מחדש ולחזור להיות כאילו לא נורה מעולם וגם לא הוטען ברובה.
הלוואי שהכדור היה חוזר לקופסא שלו ביחד עם 49 אחיו ואחיותיו והקופסא הייתה מונחת בבטחה על המדף בחנות כלי הנשק, ואני בדיוק הייתי עובר ליד החנות באותו אחר צהריים גשום בפברואר ולא הייי נכנס פנימה.
הלוואי שהייתי משתוקק להמבורגר במקום לכדורים. בדיוק ליד חנות הנשק הייתי מסעדה. היו להם המבורגרים טובים מאוד, אבל אני לא הייתי רעב.

בדידות היא אי תלות, ואני ביקשתיה ורכשתיה לי בשנים ארוכות. היא הייתה קרה, אך עם זאת שלווה הייתה, שלווה להפליא וגדולה לאין שיעור, כחלל הקר השליו.

רוב הדברים שנראים מפחידים הם בסך הכל בודדים וחסרי כישורים חברתיים.

רק בגלל שדבר מסוים הוא "מסורת", זה לא אומר שצריך לעשות אותו, כמובן.

כפי שתירס אינו צומח על אדמת טרשים, כך אינך יכול לצפות שיצמח טוב-לב מליבו של גנב.

לב טולסטוי צדק כשייחל על להילקח לכלא. בשלב מסוים החל האדם הענק לנבול. הוא הזדקק לכלא כמו ששרב זקוק למטר, ובלי היסוס אני אומר: "ברוך הכלא, על שהיה חלק מחיי!"

אילו רק היו אנשים רשעים במקום כלשהו, שמבצעים בערמומיות מעשי רשע, וכל שהיה נצרך הוא להפריד אותם מאיתנו ולהשמיד אותם. אולם הקו המפריד טוב ורע עובר דרך הלב של כל אדם ואדם, ומי מאיתנו רוצה להשמיד חלק מליבו שלו?