נזכרתי בו ובדברים שאמר כנגד הממונים שמבזבזים מעות של ציבור כדי להנאות עצמם באתרוג נאה, שבזה הלשון אמר, אף המעות שלוקחים בהן את האתרוג צריכות שיהיו כשרות, כלומר מעות כשרות חשובות מהידור מצוה.

חביבים כינוסים שמתכנסים כאחד, שנואמים בהם נאומים, שבהם אדם יוצא ידי עשייה. יש שיודעים מראש כל שיאמר הנואם, ויש שאפילו לאחר שסיים את נאומו אין יודעים מה אמר. ויש שלא איכפת להם מה יאמר, ובלבד שמוציאים שתים-שלוש שעות של החיים הללו שניתנו לכליון והפסד.

האולם היה מלא מפה אל פה. לא נשתייר אדם בעיר שלא בא, שצרות רעות תקפו את המדינה ואין יודעים מה יעשו. ומאחר שמר שרייהולץ עמד לנאום נתקבצה כל העיר ובאה, שכן מנהגה של מדינה זו, אין עושים דבר אלא אם כן דנים עליו תחילה, ואין דנים אלא נואמים ודורשים. נאמו נאומים ודרשו הדרשה רואים בני המדינה את עצמם כאילו כבר עשו מעשה. אם הלכה אותה צרה מוטב, ואם לאו מוסיפין לה נאום. עד שבאה צרה קשה ממנה ומעמידין נואם אחר. אם בטלה הצרה מוטב ואם לאו וכו'.