פריד | ברכות

[ ברכת פרידה לחבר-לעבודה/עמית שעוזב ]

איש יקר! רגע לפני שאתה עומד מול האתגר החדש, אנו רוצים לאחל לך הרבה בהצלחה בדרכך החדשה.

מאחלים שהמסירות, הנחישות, והאמונה, ימשיכו ללוות אותך ואת דרכך. המשך לעשות את הכל בדרך הכה נפלאה שלך, עם האישיות המיוחדת הקורנת והיפה שלך.

מאמינים בך וביכולות שלך, כולנו.

ב-ה-צ-ל-ח-ה.

לך Y היקרה!

הגיע הרגע והגיעה השעה, ההחלטה נעשתה, ואת עומדת בפני דרך חדשה.
אנו מאמינים בך וביכולות המדהימות שלך, בהתחלה החדשה, וזה ממתיק את הגזרה.
וּברגעים של פרידה ברצוננו לומר לך, חברה יקרה, המון תודה על שהיית שם בשבילנו בכל עת ובכל שעה, על מסירות נכונות וסבלנות מרובה, והכול מתוך טוב לב והרבה אהבה.

נתגעגע לחיוך המקסים שלך ולמרץ הבלתי נלאה שבך,
אוהבים אותך ומאחלים לך דרך צלחה.

אני דג בודד השוחה בים אהבתך, נושם דרכך,
שורד בין גלייך הסוחפים.

אני דג בודד המפחד מהיום הארור בו אקלע
לרשת שתפריד ביננו, תרחיק אותי מזרועותייך ותמשול אותי מהחלום, ממך,
מעולמי.

קחי אותי כסופה הרחק מהחוף אל לב ליבו
של ליבך.

תני לי לראות רק ים סביבי, לנוח ולשקוע
אל מעמקייך לאט.

תגלי לי את רזי הים, ספרי לי סודותיו
הכמוסים בעודי שוחה בך יפתי.

עם מכאובייך, זכרונותייך ואושרך, אתמזג
בלהקה...

אל תוציא הרבה אנרגיה על פרידה, תזדדקק לה לשם התחלה חדשה.

מה יכול להיות נעים-עצוב, מתוק-מר כאחד? הפרידה!
מר - על שום הפרידה. מתוק - על שום שזכינו להכיר אותך.

את נפרדת מאיתנו ופונה לדרכך החדשה, ואנו מאחלות שיהיו לך: הצלחות רבות, היסוסים מעטים וכשלונות אפסיים. אנו בטוחות שהמסירות, ההתמדה, החריצות, הטוּב והנאמנות המאפיינים אותך כל-כך ישרתו אותך נאמנה גם בדרכך החדשה.

איני כואב את הפרידה מאדם אהוב על ליבי, אני כואב את אותו הרגע בו הוא החל להישכח מזיכרוני.

[ פרידה אופטימית מחברים ]
חיינו הם אוסף של שבילים הקשורים זה בזה - לעיתים שתי וערב ולעיתים מקבילים האחד לשני, במבנה ענק של אפשרויות והזדמנויות. אין-סופיות זו פירושה שבכל שביל שנבחר ללכת - לאחר שנחליט סופית לפסוע - צפויה לנו הפתעה או אתגר חדש, פגישה מרגשת או פרידה עצובה.

במבט על מערכת סבוכה זו של התחלות וסופים, שבילים וצמתים, אדם עלול להיתקף ביראה, אך אל לו; מערכת עצומה זו מבטיחה ששבילים יצטלבו ויתאחדו - חיים של אחד, בחייו של אחר, למען מטרה אחת ובהרמוניה מושלמת.

וכשתגיע השעה, לבחור דרך אחרת, חדשה, אל לנו להתעצב. פרידה אמיתית משאירה בחובה רסיסי זכרון מתוקים מדבש, אשר נוכל לרדות בכל עת, ודרכים חדשות מבטיחות ששבילים יצטלבו שוב בעתיד - מי יודע, אולי גם שלנו, בשנית!

[לזכרו של אדם יקר]

הימים והחודשים חולפים,
וכולנו נותרנו כואבים,
כי קשה עלינו הפרידה,
וממאנים אנו לקבלה.

נזכרים היום בחיבה ואהבה,
בתקופה שהיינו יחד באחווה,
בחוויות שעברו עלינו בנסיעות,
ובמיוחד כשהן נמשכו מספר לילות.

הידידות שהיתה ביננו החברים,
כברית - תשאר לעולמים,
ולמרות שהלכת מאיתנו,
בזכרון תמיד תשאר עימנו.

היה זה אמצע הקיץ,
כשראיתי עננות,
עטופה בכדרות,
מכסה את השמיים,
והדמעות,
זלגו מהעיניים,
הכאב הוא עמוק,
ונדם קול הצחוק,
הפרידה ממך,
מליבך מנשמתך,
זורקת אותי בכפייה,
להתחיל מהתחלה,
מתנחמת בעובדה,
"שסוף הוא תמיד התחלה",
פ ר י ד ה,
מילה בת 5 אותיות,
המכילה כל כך
הרבה רגשות,
כאב ודמעות,
זה הזמן להגיד,
שלום,
ולא להתראות.

אתה בעירך,
ואני בעירי,
בינינו מפריד,
מרחק גאוגרפי,
אך החום והאהבה,
חוצה כל קו הפרדה,
ועל אף,
שאתה בביתך ואני בביתי,
אין מי שיוכל לקחת ממני,
את אותך ואת אהבתי אליך,
אתה בלבי אהוב יקר שלי.

תמונות שלך חולפות בראש כדפדוף בעיתון,
נהיות לאלבום המתעד עשרות חוויות,
כמו הבזקי נוסטלגיה לילדות,
אני יושב לבד ומעיין באלבום של אז,
זוכרת את הפעם בה התוודנו?
שנים של ידידות נעתקו בשנייה,
הפכו לשנים של אהבה בנשיקה אחת רעבה,
זוכרת את הפעם הראשונה בה אמרתי כמה אני אוהב?
מעולם לא התכוונתי כל כך למה שאני אומר כמו אותה הפעם,
פרפרים התעופפו בחלל הבטן,
פרפרים שהיו כגלמים באהבות קודמות, אהבות שקריות.
זוכרת את הרגע בו התגלה הסוד?
היו כל כך הרבה קנאים,
והקנאה היא כמחלה רדומה, לא מרגישים בה עד שהיא רומסת
זוכרת את הסיפורים שלהם? את השקרים שלהם?
זוכרת שהאמנת? שלא ידעת אם להאמין?
זוכרת את הריב הראשון?
צדדים נסתרים שלא רצינו שנדע פשוט פרצו להם,
רגעים חולפים בהם שאלנו את עצמנו אם כדאי להמשיך,
רגעים ארוכים בהם הבנו שכן
זוכרת את הפרידה?
אותן דקות בהן עיקלתי שזהו, את לא איתי יותר.
כל כך רציתי לבוא ולחבק אבל הכעס והכאב היו לחוצץ בין שנינו,
ידעתי שלחזור אלייך זה כמו לשתות רעל, רעל מתוק.
וחזרתי, חזרתי כי האהבה עיוורת ואני אחרי הלב ולו אין עיניים,
זוכרת את הדמעה הראשונה?
המרה מכולן, כי כל פעם ראשונה בחיים כואבת מאחרות אחריה,
ואחריה זלגו דמעות רבות, ואבדה טעמה המר מפעם לפעם.
את זוכרת את המשפטים היפים?
לפעמים מילה מבפנים היא יותר מכל ליטוף חם,
לפעמים מילה חודרת יותר מכל סכין כהה,
לפעמים אין מילים לתאר רגש... כמו עכשיו.
זוכרת את אותו רגע בו הבנת שצריך להמשיך הלאה?
נלחמת עם הדחף להישבר מחדש,
אני לא יודע אם נצחת, אני יודע שגם אני הייתי במלחמה,
מסתבר שאת חזקה ממני, כי אני שבור לגמרי.
ואת הרגע בו כבר לא אהבת את זוכרת?
כי אני לא. שנה עברה ואני עוד מרגיש את הפרפרים, את הטעם המתוק מאותה נשיקה רעבה,
המשפט 'אני אוהב אותך' מהדהד עדיין בראשי, מרגיש עוד את טעמן המר של הדמעות אשר,
זלגו לשפתיי, את הכאב שלאחר הפרידה, את הסכין הכהה בתוכי...
אני אוהב אותך... עדיין.

ראיתי אתכם צומחים ומתבגרים.
ראיתי בשמחה התהוות של שלד,
בריאה של אנשי קבע בגדוד, נגדים וקצינים.
ראיתי את הגדוד מתקדם משבוע לשבוע
ולא קופא על שמריו.
ראיתי אתכם חיילים ומפקדים משיגים תוצאות טובות
וחותרים תמיד הלאה.
אני סמוך ובטוח שתמשיכו בכיוון שהלכנו
ושרק תוסיפו ותשתפרו.

אני עוזב בהרגשה שעדיין יש הרבה לעשות
ואני מודה שקשה לי לעזוב.
אבל אני גם יודע שאני משאיר את הגדוד בידיים טובות,
היודעות מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות זאת.
כמו כן דעו שאני מאמין בכם, לוחמי ומפקדי הגדוד.
עם גדוד כזה, אפשר לצאת לקרב בלב שקט.

אל תפחד מפרידות. להגיד להתראות הכרחי לפני שאפשר להיפגש שוב. ולהיפגש שוב, אחרי רגעים או נצח, מובטח עבור אלו שחברים.

כששני בני-אדם נמצאים תחת השפעה של התשוקה האלימה ביותר, המשוגעת ביותר, המשלה ביותר, הארעית ביותר; כך תיאר ג'ורג' ברנרד שואו את האהבה. בליל החתונה הם צריכים להישבע שהם ישארו במצב המסעיר והבלתי-רגיל הזה עד אשר המוות יפריד ביניהם. יום אחרי יום, עם אהבה עצומה, אני בטוח/ה שתצליחו אתם, כזוג, להשאיר את התשוקה.