- מציג ציטוטים 1 - 15 מתוך 28 תוצאות עבור הערך זורבה היווני
» סדר רשימה לפי:
"
הדרך היחידה להצלת נפשך היא המאבק להצלת האחרים.
{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
9.5
 
"
האושר פירושו למלא את חובתך, וככל שהחובה קשה יותר, כך האושר גדול יותר.
{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
8.9
 
"
"אתה מבין!" צעק, וכמו נתמלא פתאום חימה. "אתה מבין, ולפיכך לעולם לא תהיה לך מנוחה. אילו לא היית מבין, אפשר יכולת להיות מאושר! מה בעצם חסר לך? אתה צעיר, יש לך כסף, אתה בריא, אתה בחור טוב. אינך חסר דבר, חזיז ורעם! לא כלום! חוץ לדבר אחד - טירוף! שמץ טירוף! וכשדבר זה חסר, אדון, מה טעם..."
{ מתוך הספר "זורבה היווני", מפי הדמות "אלכסיס זורבה" }
9.3
 
"
"לא אינך חפשי", אמר. "החבל שאתה קשור אליו, אפשר ארוך הוא יותר מן החבל של בני-אדם אחרים. אך זה הכל, ותו לא. אתה קשור בחבל ארוך יותר, אדון. אתה בא והולך, ואתה מדמה בנפשך שאתה חפשי, אבל הרי מעולם לא ניתקת את החבל שאתה קשור בו. וכשאין אדם מנתק את החבל..."

"עוד יבוא יום ואנתקו!" אמרתי בהתרסה, משום שדבריו של זורבה פגעו בפצע פתוח שבלבי והכאיבו לי.
{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
8
 
"
התבוננתי בזורבה, שסובב את צווארו כעוף-טרף ושתה בדממה. התבוננתי בו והירהרתי בלבי, עד מה מופלאה ומביכה היא תעלומת חיינו. בני-אדם נפגשים, ושוב הם נפרדים, כעלים הנידפים ברוח. עיניך מתאמצות לשווא לשמור על מראה הפנים, הגוף והתנועות של האיש אשר אהבת. תחלופנה שנים מעטות ושוב לא תוכל להיזכר אם היו כחולות או שחורות.
{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
9.1
 
"
האדם ביש-המזל הקים לו מחיצה, שלדעתו אין לעבור אותה, מסביב לישותו העלובה והפעוטה. בתוכה הוא מבקש לעצמו מפלט ומנסה להביא מעט סדר ובטחה לחייו. מעט אושר. הכל צריך להתנהל בשביל הנדוש, בשגרה המקודשת, ולהתאים לכללים פשוטים ובטוחים. בתחומי מחיצה מסוגרת זו, כשהוא מבוצר בפני ההתקפות האיומות של הבלתי-ידוע מתנהלות ודאויותיו הקטנטנות בזחילה, בלתי-נפגעות כמרבי-רגליים. יש רק אויב אחד ויחיד, אכזרי ואיום, השנוא כמוות והמטיל פחד מוות, הלא הוא - הוודאות הגדולה.
{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
8.3
 
"
כשהכל מתגלגל בכי-רע, מה רב הוא הגיל לבחון את נפשך ולגלות את כוח-הסבל והאומץ שלה! אויב כל-יכול הסמוי מן העין - יש קוראים לו אלוהים, יש קוראים לו שטן - דומה כאילו מסתער הוא עלינו להשמידנו; אבל אין אנו נשמדים. מדי פעם בפעם כשאנו בני-האדם, יוצאים כמנצחים, אף-על-פי שלכאורה הננו מובסים כליל, הרינו חשים גיל וגאווה בל-יתוארו. השלווה החיצונית נהפכת לאושר עליון בל-יעורער.
{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
9
 
"
הקשנו את כוסותינו וטעמנו מן היין, יינה המצוין של כרתים, שעינו אדום כהה, כצבע דמו של ארנב. מששתית יין זה, חשת כאילו התאחדת עם דמה של הארץ עצמה, ונעשית כמן יציר ענק. עורקיך שפעו אונים, ולבך - טוב ונדיבות! אם היית קודם כבש, נהפכת לאריה. שכחת את כל הקטנות שבחיים, וכל מעצוריך ומוסרותיך הותרו ונפלו. מאוחד עם בני-אדם ובעלי-חיים ואלוהים, חשת כאילו היית לאחד עם תבל כולה.
{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
6.8
 
"
אשה אמיתית - הקשב היטב, ואני מקווה שדבר זה עוד יעזור לך - אשה אמיתית נהנית יותר מן העונג שהיא נותנת לגבר מאשר מן העונג שהיא מקבלת.
{ מתוך הספר "זורבה היווני", מפי הדמות "אלכסיס זורבה" }
7.7
 
"
אינני מתבייש לבכות בפני גברים. בין גברים קיימת איזו אחדות, ואין כל בושה בכך. אבל בפני נשים חייב הגבר להוכיח תמיד את אומץ-לבו. צא וחשוב: אם עינינו תרדנה מים בנוכחותן, מה יהא עליהן, בריות עלובות שכמותן? הן הקץ יקיץ עליהן!
{ מתוך הספר "זורבה היווני", מפי הדמות "אלכסיס זורבה" }
6.5
 
"
חלמתי. חלום מצחיק. דומני שלא יצא זמן רב ואנו נפליג לאיזה מקום. שמע, ותצחק. כאן בחוף עמדה אניה, גדולה כעיר שלמה. הצופר צפר, והאניה עמדה להפליג. באתי במרוצה מן הכפר, כדי להגיע לאניה בעוד מועד, ובידי החזקתי תוכי. הדבקתי את האניה ועליתי על סיפונה. רב-החובל ניגש אלי במרוצה. 'כרטיס!' צעק. 'כמה עולה כרטיס?' שאלתי, והוצאתי מכיסי צרור שטרות-כסף. 'אלף דראכמות'. 'התיישב בדעתך', אמרתי לו, 'שמא יספיקו לך שמונה מאות?' 'לא, אלף'. 'יש לי רק שמונה מאות; קחם!' 'אלף!' אמר, לא פחות מזה! אם אין לך אלף, רד מן האניה מהר!' התרגזתי. 'שמע, קפיטן', אמרתי, 'לטובתך שלך קח שמונה מאות שאני מציע לך ולא - אתעורר, ידידי, ואז תפסיד את הכל!'
{ מתוך הספר "זורבה היווני", מפי הדמות "אלכסיס זורבה" }
10
 
"
בשכבי כך, בעיניים עצומות, דימיתי לשמוע את ישותי מנפצת את קליפתה וגדלה והולכת. באותו לילה חשבתי בבהירות, בפעם הראשונה בחיי, כי אף הרוח בשר הוא, אפשר דליל יותר, שקוף יותר, אפשר חפשי יותר, מכל מקום בשר הוא. והבשר הוא רוח, אפשר דחוס כלשהו, אפשר יגע ממסותיו המרובות, ושחוח תחת נטל המורשה שלו.
{ מתוך הספר "זורבה היווני" }
9
 
"
הבה נתלבש לתפארה! הן היום נבורך. עוד מעט יבואו הנה הכומר ונכבדי הכפר. אם ימצאונו מתפלשים בעשב לשמחת לבנו, נמיט חרפה על העסק שלנו! ובן, עלינו לענוד צווארון ועניבה, ולהעמיד פנים רציניות! מאי נפקא-מינה אם אין לך ראש, העיקר שתהיה לך מגבעת הדורה...! איזה עולם מטורף!
{ מתוך הספר "זורבה היווני", מפי הדמות "אלכסיס זורבה" }
10
 
"
היו ימים שנהגתי לומר: פלוני תורכי הוא, או בולגרי, או יווני. עשיתי למען ארצי דברים, העלולים לסמר את שערות ראשך, אדון. טבחתי בני-אדם, שרפתי כפרים, שדדתי ואנסתי נשים, השמדתי משפחות שלמות. מדוע? משום שהם היו בולגרים, או תורכים. 'פוי! לכל הרוחות לך, חזיר שכמותך!' אני אומר אל עצמי לפעמים. 'לך לעזאזל חמור שכמותך!' עתה איני אומר אלא - אדם זה הוא בחור טוב, והלה ממזר. ולא אכפת לי אם הוא יווני, או בולגרי, או תורכי. האם טוב הוא, או רע הוא? - זה הדבר היחיד המעניין אותי עכשיו. וככל שאני מזקין והולך - אני מוכן להישבע על כך בקרום-הלחם האחרון שאוכל - חש אני, כי לא אוסיף להתעניין אף בכך. בין שאדם הוא טוב, ובין שאדם הוא רע, רחמי נכמרים עליו. צר לי על כולם. מראהו של אדם פשוט קורע את לבבי, אף שאני מתנהג כאילו אינו מעניין אותי כלל. הנה הוא, שד עלוב שכמותו, אני מהרהר לי, אף הוא אוכל ושותה ואוהב ופוחד. יהיה מי שיהיה: אף הוא יש לו אל משלו ושד משלו ממש כמוני; ואף הוא ימות, ויהיה מונח באדמה, מתוח כלוח-עץ, וישמש מזון לתולעים ממש כמוני. שד עלוב! הרי כולנו אחים! כולנו בשר לרימה!
{ מתוך הספר "זורבה היווני", מפי הדמות "אלכסיס זורבה" }
9.7
 
"
מדוע איני כותב? בגלל הסיבה הפשוטה שאני חי את כל התעלומות האלה, כפי שאתה מכנה אותן, ואין לי פנאי לכתוב. פעם - המלחמה, ופעם - נשים, ופעם - הסאנטורי, ואיך אמצא לי פנאי למשוך בעט-סופרים עלוב? וכך מתגלגל עניין הכתיבה לידיהם של אותם מושכים-בעט! כל אותם האנשים החיים באמת את תעלומות החיים אין להם פנאי לכתוב עליהן, וכל אותם שעתותיהם בידיהם לכתיבה אינם חיים כלל את תעלומות החיים! מבין אתה?
{ מתוך הספר "זורבה היווני", מפי הדמות "אלכסיס זורבה" }
8.6