מרביתנו עסוקים יותר בלהיות נאהבים, מאשר בהגשמת מה שאנחנו אוהבים.

אילו רק ידענו, אדון, מה אומרות האבנים, מה אומרים הגשם והפרחים. אפשר שהם קוראים - קוראים לנו - ואנו איננו שומעים אותם. מתי תיפתחנה זרעותינו לחבק את הכל - את האבנים, את הגשם, את הפרחים, ואת בני-האדם? מה דעתך על כך, אדון? ומה אומרים ספריך על כך?

הבחנתי בכך שאנשים שמעולם לא עבדו עם פלדה אינם מצליחים לראות שאופנוע הוא בראש ובראשונה תופעה מנטלית. הם מקשרים מתכת לצורות נתונות; צינורות, מוטות, קורות, כלים, חלקים - כולם קבועים ובלתי ניתנים להפרה, והם חושבים על המתכת כעל דבר-מה שבעיקרו הוא גשמי. אולם אדם שעובד במכונאות או ביציקה או בנפחות או בריתוך רואה "פלדה" כחסרת כל צורה. פלדה יכולה להיות בכל צורה שתרצה אם אתה מוכשר דיו, ובכל צורה חוץ מזו שתרצה במידה ולא.

רוב האנשים רוצים למות בשינתם, אני משער. אף-פעם לא לדעת שזה קורה, כמו זירת פשע - הפתעה, אתה מת... אני מעדיף לדעת מראש שאני עומד למות. למעשה, הייתי רוצה להיות מאובחן עם סרטן, כדי שיהיה לי מעט זמן להכין את עצמי. לחזור אל יער הגשם פעם אחת נוספת, לקרוא שוב את "מובי דיק". אולי להירשם לתחרות שח-מט בינלאומית. לפחות שיהיה לי מספיק זמן לומר "להתראות" לאנשים שאני אוהב.

הייתי צעיר וטרם למדתי לומר לא לאישה (מעטים הגברים, יורשה לי להעיר, הלומדים לומר זאת עד שהם נהיים זקנים מכדי שיהא אכפת לנשים מה בכלל אמרו).

תשוקות גשמיות הן כקרני שמש בחדר חשוך. נדמה שיש בהן ממש, עד שאתה מנסה לתפוס אחת מהן.

אוכל טוב, מין טוב, עיכול טוב, שינה טובה: להנאות גשמיות בסיסיות אלו, לא הוסיף האדם דבר מלבד סיגריות טובות.

לא ירד גשם כשנוח החל לבנות את התיבה.

האהבה מרגיעה כקרני שמש אחר הגשם.

אין לאהבה שאיפה אלא להתגשם.

החכם - כשאינו עושה כחוכמתו, תוכחתו נופלת על הלבבות כאשר ייפול הגשם על האבנים.

כשמשאלותיך יתגשמו, רבים מחלומותיך יהרסו.

למה יורד גשם בפורים? אלוהים הוא מבוגר סנטימנטלי. הוא לא יכול לראות ילדים קטנים שמתחפשים בפעם הראשונה ולא לבכות מהתרגשות.

מי שמאוהב בחלומות שלו, שלא ינסה להגשים אותם. מי שמנסה להגשים את חלומותיו כדאי שידע שמחיר ההגשמה הוא פשרה.