"אל אלוהים", מילמל והצטלב, "אילו שערים נפתחים לפנינו בחלומות, אילו כנפים! אלוהים, אם כותב אתה בספריך גם את חלומותינו, אזי אבדנו!"

עכשיו אתה מבין, שכל הדברים הללו לא ייתכנו אלא בחלום. אתה מבין שאלה אינם אלא שגעונות ילדותיים, פירות מטופשים של דמיון שאינו מודע לעיוות שלו - במילה אחת, שאלה חלומות ואתה יוצרם. סימני החלומות מוחשיים כולם, היה עליך לזהותם מוקדם יותר.

זאת האמת, כפי שחשפתי אותה לפניך: אין אלוהים, אין יקום, אין מין אנושי, אין חיי העולם הזה, אין שמיים ולא גיהנום, הכול חלום - חלום אווילי וגרוטסקי. דבר אינו קיים מלבדך. ואתה אינך אלא מחשבה - מחשבה תועה, מחשבה חסרת תועלת, מחשבה חסרת בית, הנודדת אבודה בין הנצחים הריקים!

מה אם כלום לא קיים, וכולנו נמצאים בחלום של מישהו? או גרוע יותר, מה אם רק השמן הזה בשורה השלישית קיים?

הרודן זקוק מידי פעם למרחץ דמים כדי לחדש את כוחו.

אי אפשר לרצות את העולם כולו וגם את משפחתך.

אהבת אמת, כמו שיעול, אי אפשר להסתיר.

קל יותר לאנשים לעשות את מה שהם חייבים לעשות, כאשר הם מבינים מדוע יש לעשותו.

ככל שהידע רב כך הסיכון קטן.

העוני לא יכריח אותך לגנוב, והעושר לא ימנע בעדך.

מי שצריכים ילדים הם הורים גרועים, מי שרוצים ילדים הם הורים מצויינים.

היקום אינו הוגן. אנו יכולים רק לקוות שהוא יהיה בלתי הוגן לטובתנו.

זרועו של צירוף המיקרים ארוכה מאוד.

המרגל המוצלח ביותר מסתתר בגלוי במקום שבו הכל יכולים לראותו.

אימפריה היא בית כלא שאפילו השליט לא אוחז במפתחותיו.