"אתה מבין!" צעק, וכמו נתמלא פתאום חימה. "אתה מבין, ולפיכך לעולם לא תהיה לך מנוחה. אילו לא היית מבין, אפשר יכולת להיות מאושר! מה בעצם חסר לך? אתה צעיר, יש לך כסף, אתה בריא, אתה בחור טוב. אינך חסר דבר, חזיז ורעם! לא כלום! חוץ לדבר אחד - טירוף! שמץ טירוף! וכשדבר זה חסר, אדון, מה טעם..."

אשה אמיתית - הקשב היטב, ואני מקווה שדבר זה עוד יעזור לך - אשה אמיתית נהנית יותר מן העונג שהיא נותנת לגבר מאשר מן העונג שהיא מקבלת.

אינני מתבייש לבכות בפני גברים. בין גברים קיימת איזו אחדות, ואין כל בושה בכך. אבל בפני נשים חייב הגבר להוכיח תמיד את אומץ-לבו. צא וחשוב: אם עינינו תרדנה מים בנוכחותן, מה יהא עליהן, בריות עלובות שכמותן? הן הקץ יקיץ עליהן!

חלמתי. חלום מצחיק. דומני שלא יצא זמן רב ואנו נפליג לאיזה מקום. שמע, ותצחק. כאן בחוף עמדה אניה, גדולה כעיר שלמה. הצופר צפר, והאניה עמדה להפליג. באתי במרוצה מן הכפר, כדי להגיע לאניה בעוד מועד, ובידי החזקתי תוכי. הדבקתי את האניה ועליתי על סיפונה. רב-החובל ניגש אלי במרוצה. 'כרטיס!' צעק. 'כמה עולה כרטיס?' שאלתי, והוצאתי מכיסי צרור שטרות-כסף. 'אלף דראכמות'. 'התיישב בדעתך', אמרתי לו, 'שמא יספיקו לך שמונה מאות?' 'לא, אלף'. 'יש לי רק שמונה מאות; קחם!' 'אלף!' אמר, לא פחות מזה! אם אין לך אלף, רד מן האניה מהר!' התרגזתי. 'שמע, קפיטן', אמרתי, 'לטובתך שלך קח שמונה מאות שאני מציע לך ולא - אתעורר, ידידי, ואז תפסיד את הכל!'

הבה נתלבש לתפארה! הן היום נבורך. עוד מעט יבואו הנה הכומר ונכבדי הכפר. אם ימצאונו מתפלשים בעשב לשמחת לבנו, נמיט חרפה על העסק שלנו! ובן, עלינו לענוד צווארון ועניבה, ולהעמיד פנים רציניות! מאי נפקא-מינה אם אין לך ראש, העיקר שתהיה לך מגבעת הדורה...! איזה עולם מטורף!

היו ימים שנהגתי לומר: פלוני תורכי הוא, או בולגרי, או יווני. עשיתי למען ארצי דברים, העלולים לסמר את שערות ראשך, אדון. טבחתי בני-אדם, שרפתי כפרים, שדדתי ואנסתי נשים, השמדתי משפחות שלמות. מדוע? משום שהם היו בולגרים, או תורכים. 'פוי! לכל הרוחות לך, חזיר שכמותך!' אני אומר אל עצמי לפעמים. 'לך לעזאזל חמור שכמותך!' עתה איני אומר אלא - אדם זה הוא בחור טוב, והלה ממזר. ולא אכפת לי אם הוא יווני, או בולגרי, או תורכי. האם טוב הוא, או רע הוא? - זה הדבר היחיד המעניין אותי עכשיו. וככל שאני מזקין והולך - אני מוכן להישבע על כך בקרום-הלחם האחרון שאוכל - חש אני, כי לא אוסיף להתעניין אף בכך. בין שאדם הוא טוב, ובין שאדם הוא רע, רחמי נכמרים עליו. צר לי על כולם. מראהו של אדם פשוט קורע את לבבי, אף שאני מתנהג כאילו אינו מעניין אותי כלל. הנה הוא, שד עלוב שכמותו, אני מהרהר לי, אף הוא אוכל ושותה ואוהב ופוחד. יהיה מי שיהיה: אף הוא יש לו אל משלו ושד משלו ממש כמוני; ואף הוא ימות, ויהיה מונח באדמה, מתוח כלוח-עץ, וישמש מזון לתולעים ממש כמוני. שד עלוב! הרי כולנו אחים! כולנו בשר לרימה!

מדוע איני כותב? בגלל הסיבה הפשוטה שאני חי את כל התעלומות האלה, כפי שאתה מכנה אותן, ואין לי פנאי לכתוב. פעם - המלחמה, ופעם - נשים, ופעם - הסאנטורי, ואיך אמצא לי פנאי למשוך בעט-סופרים עלוב? וכך מתגלגל עניין הכתיבה לידיהם של אותם מושכים-בעט! כל אותם האנשים החיים באמת את תעלומות החיים אין להם פנאי לכתוב עליהן, וכל אותם שעתותיהם בידיהם לכתיבה אינם חיים כלל את תעלומות החיים! מבין אתה?

כל אדם יש לו שגיון משלו, אבל הגדול שבכל השגיונות הוא, לדעתי, כשאין לאדם שום שגיון.

אילו רק ידענו, אדון, מה אומרות האבנים, מה אומרים הגשם והפרחים. אפשר שהם קוראים - קוראים לנו - ואנו איננו שומעים אותם. מתי תיפתחנה זרעותינו לחבק את הכל - את האבנים, את הגשם, את הפרחים, ואת בני-האדם? מה דעתך על כך, אדון? ומה אומרים ספריך על כך?

אינני מאמין בשום דבר ובשום אדם; רק בזורבה. לא משום שזורבה טוב מן האחרים; לגמרי לא, אף לא במקצת מן המקצת. גם הוא חיה פראית ככל השאר! אבל אני מאמין בזורבה, משום שהוא הישות היחידה הנתונה ברשותי, משום שהוא בעצם האדם היחיד שאני מכירו. כל השאר אינם אלא צללי-רפאים. אני רואה בעיניים האלה, אני שומע באזניים האלה, אני מעכל במעיים האלה. כל השאר אינם אלא צללי-רפאים, אני חוזר ואומר לך זאת. ולכן כל העולם אינו כדאי אלא בשבילי. כשאמות אני, ימות עמי הכל. כל עולמו של זורבה ירד תהומה!

שמור על רוחק, אדון! אל תעשה את האנשים חצופים למעלה מן המידה, אל תאמר להם כי כולנו שווים, וכי לכולנו אותן הזכויות, פן ילכו הם וירמסו רמוס את זכויותייך שלך; הם יגנבו את לחמך ויניחו לך לגווע ברעב. שמור על הרוחק, אדון! בשם כל הדברים הטובים שאני מאחל לך!

"אתה מנגן כדי לשכוח את צרותיך, נכון?"

"אני יכול לראות שאתה אינך מנגן על אף כלי נגינה. על מה לעזאזל אתה מדבר? הצרות שלי נשארות בבית. האישה, הילדים, מה נאכל? איך נשיג בגדים? מה יהיה סופנו? לעזאזל! לא, כדי לנגן על הסאנטורי עליך להיות במצב רוח טוב, עליך להיות טהור. אם אישתי אומרת מילה אחת מיותרת, איך אוכל לפרוט על הסאנטורי? אם הילדים שלך רעבים, וצועקים עליך - נסה אז לנגן! כדי לנגן על הסאנטורי עליך להשאיר הכל מאחוריך, אתה מבין?"