מה יכול להיות נעים-עצוב, מתוק-מר כאחד? הפרידה!
מר - על שום הפרידה. מתוק - על שום שזכינו להכיר אותך.

את נפרדת מאיתנו ופונה לדרכך החדשה, ואנו מאחלות שיהיו לך: הצלחות רבות, היסוסים מעטים וכשלונות אפסיים. אנו בטוחות שהמסירות, ההתמדה, החריצות, הטוּב והנאמנות המאפיינים אותך כל-כך ישרתו אותך נאמנה גם בדרכך החדשה.

זאת אני שאומרת שלום,
וצועדת אל תוך החלום.
אור זוהר מולי מגיע,
ואיתו גם שמים ורקיע.
כאן אומר להתראות,
ונשוב ונראה את הבאות.
שיהיה לנו בטוב ובאושר,
ותמיד נדע לשמור על הקשר.

זרקת ראשך על הכר,
עצמת עינייך ושקעת לעולם הקסום שבך,
ואני מביט, מביט בדבר הכי יפה שעיניי נחשפו לו אי פעם...
מחליק חמש אצבעות על שיערך מגיע לקצה וחוזר חלילה,
מקריב אפי ומריח אותך, את כולך מתמסטל ממך,
מתהפנט מהכוח הפורץ ממך בכל רגע מתון...
את מחייכת, גם מתוך חלום.
גם שם את אדם מאושר כמו במציאות,
ואני מחייך איתך, לא מודע לשרירי שפתיי,
מנותק מכל המתרחש סביב,
מניח את ידי החמה על הלחי הקטנה שלך,
כל כך מוקסם, כל כך נשבר כשאת שם לידי.
אם ישנו כוח כלשהו בעולם המסוגל לפרק נפשי לגורמים -
הכוח הזה טמון בך.

כל כך הרבה מחשבות רצות כאן בחושך,
כשהאור היחיד אשר מאיר הוא זה הבוקע ממסך המחשב,
מבטים, חיוכים, דמעות, הכל עובר במוחי בפריימים,
את כל כך, כל כך... כל כך שאין מילים לתאר.
אנושית בצורה לא אנושית, תמימה בצורה היפה ביותר שיש,
עדינה כפרח אסור לקטיפה, מלאך אשר טעה בדרכו לגן עדן,
מושלמת ומשלימה אותי כאחד...

ששש... בואי נהיה בשקט רק לרגע, לשנייה חולפת,
כשדפיקות הלב הן הדבר היחיד הרועד בחדר,
כשציוץ הציפורים הן הדבר היחיד אשר נשמע אל מחוץ לחלון,
ששש... בואי נקשיב לכלום עכשיו, לדממה המחבקת ומקרבת גופנו,
לנשימות הבוקעות מאיתנו בקצב אחיד, כאילו מתחברות יחדיו,
ששש... בואי נזכור וננצור במוחנו הכל,
את הרגע הנדיר, את הטעם הנותר בשפתיים,
אותי, אותך, אותנו.

אני אוהבת אותך, ואתה לא יודע.
צועקת לך! ואינך שומע.
מנשקת אותך, ואינך מרגיש.
מסתכלת עליך! ואינך רואה איש.
מספרת לך, אתה לא מקשיב!
מדברת איתך, ואינך מגיב.
שואלת אותך, ואינך משיב.
מתחילים לצעוק, וזה הופך לריב!
שואלת אם נגמר, עונה לי 'אולי',
רועדת ומבקשת להפגש ולדבר,
עונה בהחלטיות, אולי, מתי?!
מנסה ליישב את העניינים, ואינך מוכן!
חושבת אם לנשק אותך, אך שוללת כי מסוכן.
בוכה לך מול העיניים! והינך נשאר קריר!
מתחננת אליך שוב ושוב, מסבירה לך שאתה לי אביר.
ואתה שותק.. השתיקה המרה... שתיקת הסוף.

יום הולדת זה זמנם של המלאכים לתת נשיקות להמון אנשים,
ולכל מי שיום הולדתו נחגג נותן נשיקה מלאך אחד,
ומספר השנים כמספר הנשיקות עם הרבה בלונים והמון מתנות.

איני כואב את הפרידה מאדם אהוב על ליבי, אני כואב את אותו הרגע בו הוא החל להישכח מזיכרוני.

מה עוד נותר להגיד,
איך אפשר לרגש,
איך את ליבך אוכל להרעיד,
להבעיר בתוכו אש,
איך את עולמך אזעזע,
כנראה שלעולם לא אדע,
וליבי ישאר כך, ויגווע.

אתמול בלילה שלחתי מלאך כדי שישמור עליך בזמן שינתך. המלאך חזר מהר, אז שאלתי אותו מדוע. הוא חיכה רגע ואז ענה, "כי מלאכים לא שומרים על מלאכים אחרים".

X יקר, לרגל גיוסך הקרב, אל תשכח:

המפקד אינו מאחר הוא "מתעכב".
המפקד אינו אוכל הוא "צובר אנרגיות".
המפקד אינו קורא עיתון הוא "מתעדכן אינפורמטיבית".
המפקד אינו מטייל הוא "מסייר בשטח".
המפקד אינו טועה הוא "בודק עירנות".
המפקד אינו צועק הוא "נוזף".

המפקד אינו אלוהים אבל הוא עדיין המפקד...

גיוס נעים!