מיכאל שלי | ציטוטים

על אחד מענפי התאנה הצומחת בחצר תלויה כל השנים קערית מוחלדת. אולי דייר אשר נפטר מזמן השליך אותה אי-פעם מחלון הקומה הגבוהה ובתוך נפילתה נתפסה בענפים. כאשר נכנסנו לגור כאן, כבר מכוסה חלודה היתה הקערית מבעד לחלון המטבח. ארבע, חמש שנים. גם רוחות-החורף החזקות לא הטיחוה ארצה. ובכן, בבוקר חג ראש השנה עמדתי אני ליד כיור המטבח ובמו עיני ראיתי איך נשרה הקערית מן העץ. רוח לא נשבה בה, חתול או צפור לא זיעזעו את הענפים. רק חוקים חזקים שאינני יודעת אותם הבשילו אותו רגע. המתכת התפוררה והכלי נחבט ארצה. רוצה אני לכתוב זאת כך: כל אותן השנים ראיתי אני מנוחה שלמה בדבר אשר איזו זרימה פנימית סמויה התרחשה בו כל אותן השנים.

גם הצוללת נאוטילוס היתה ונבראה ועדיין היא בחיים, חולפת בנבכי הים גדולה מוארת ונטולת-קול מתחת לאוקינוס אפרפר מצולב זרמים חמים בסובכי מערות תת-מימיות בשרשי האלמוגים בארכיפלאגוס מחליקה פנימה ופנימה בתנופה קישחת והיא יודעת לאן ולמה והיא איננה מונחת כאבן ולא כאשה עייפה.

תפרו לחנה הקטנה שמלת-שבת חדשה, לבנה כשלג. נעלים יפות עשו לה מעור-זאמש אמיתי. ובמטפחת יפה של משי קישטו את תלתליה כי לחנה'לה היו תלתלים בהירים. יצאה חנה אל הרחוב והנה פחמי זקן כורע תחת כובד השק השחור. והשבת היתה קרובה. קפצה חנה לעזור לפחמי לשאת את שק הפחם כי לב רגיש היה לחנה'לה הקטנה. והנה שמלתה מפוחמת וגם נעלי-הזאמש מזוהמות. פרצה חנה בבכי מר כי ילדה טובה נקיה ומסודרת תמיד היתה חנה'לה הקטנה. שמע הירח הטוב במרומים את קול בכיה ושלח קרניו לגעת בה לטובה ולהפוך כל כתם לפרח-פז וכל רבב לכוכב-זהב. כי אין בעולם צער שאי-אפשר להפכו לשמחה גדולה.

בכמה מקומות נעצר מיכאל כדי להראות לי את התבניות הגיאולוגיות ולקרוא בשמן. האם יודעת אני כי הים הקדמון כיסה את ההרים האלה לפני מאות אלפי שנים?

"בסוף כל הזמנים שוב יכסה ים את ירושלים," אמרתי אני בתוקף.

אבי המנוח יוסף אמר בכמה הזדמנויות: אין לאנשים פשוטים שום אפשרות לבדות שקר גמור. כל העמדת-פנים היא גילוי-פנים. כמו שמיכה חרפית הרבה יותר מדי קצרה, כשמנסים לכסות את הרגלים יוצא הראש וכשמנסים לכסות את הראש מציצות הרגלים: אנשים ממציאים תירוץ פיקחי כדי להסתיר משהו, ואינם מרגישים בכך שהתירוץ מגלה בינתים איזו אמת רעה. אבל מצד שני, אמת צרופה הורסת הכל ואיננה בונה שום דבר. מה נשאר לאנשים פשוטים? נשאר לנו רק להביט ולשתוק. להביט ולשתוק, זאת צריכים לעשות כאן.

כשהייתי ילדה היה לי הרבה כוח לאהוב ועכשיו כוחי לאהוב הולך למות, אינני רוצה למות.