- מציג ציטוטים 15 - 30 מתוך 129 תוצאות עבור הערך נפש
יופי הוא ערובה לקשר האפשרי בין הנפש והטבע, וכתוצאה מכך קרקע מוצקה לאמונה בעליונות הטוב.
{ מתוך הספר "חוש היופי" }
שיתוף בפייסבוק
הוספה לדלישיוס
9.5
הננו בתוך תוכם של החלאה והניוון. בתוך הזוהמה הזאת נטושה מלחמתנו. אל נשכח שהכבדה במלחמות היא המלחמה בנו עצמנו: לא להתרגל ולא להסתגל לתנאים אלה! המסתגל חדל להבחין בין טוב לרע - הוא נעשה עבד בגוף ובנפש. בכל אשר יקרה אתכם, זכרו תמיד: אל תתרגלו! אל תסתגלו! מרדו במציאות הזאת!
9.7
על-משכבי בלילות, בקשתי את שאהבה נפשי; בקשתיו ולא מצאתיו.
9.3
סבי היה רגיל לומר: "החיים קצרים להפליא. עכשיו, בזכרוני, הם מצטמצמים כל כך עד שכמעט איני תופס, למשל, איך מוצא איש צעיר להחליט בנפשו לרכב אל הכפר הסמוך בלא שיחשוש - גם אם נסיח דעתנו לחלוטין ממקרה ביש - שמא אפילו משך חיי-אדם רגילים, ללא כל פורענות, לא יספיק כלל למסע זה."
{ הסיפור הקצר "הכפר הסמוך", מתוך הספר "גזר-הדין וסיפורים אחרים" }
תשוקתם של בני אדם למשחק ולשעשוע ודאי לא היתה חזקה כל כך לולא מצאו בהם עונג טבעי, אך להיטות רבה מדי אחריהם נוטלת מן הנפש את משקלה ואת כוחה.
- סנקה
7.6
"אני הולך לסונגדו" אמר אוזן-עץ. "המסע יימשך ימים רבים. כשאומרים את זה כך זה נשמע כל כך רחוק". "לא ידידי," אמר איש-עגור, "הנפש שלך יודעת שאתה הולך לסונגדו, אבל אסור לך לגלות את האמת לגוף. עליו לחשוב בכל פעם רק על גבעה אחת, על עמק אחד, על יום אחד. כך לא תתעייף עוד לפני שתצא לדרך."
{ מתוך הספר "כד החרס השבור" }
9.1
עתה אני יודע אהבה מהי -
האהבה הנה כאב שאין לו תום.
האהבה הנה כאב שאין לו תום.
{ מתוך השיר "שמש. ניאופוליס. בשובי מהר גריזים" }
9.7
תמיד אהבתי לקרוא; קראתי בכל שלב בחיי ואף פעם לא הייתה בחיי תקופה שבה הקריאה לא העניקה לי את האושר הגדול מכל. ובכל זאת, איני יכולה להעמיד פנים שחווית הקריאה בשנות בגרותי משתווה לחוויה העצומה שהייתה לקריאה על נפשי בילדותי. אני עדיין מאמינה בסיפורים. אני עדיין שוכחת את עצמי כשאני שוקעת בקריאת ספר טוב. מבחינתי הספרים הם החשובים מכל; אבל אני לא יכולה לשכוח שהיו זמנים שבהם הספרים היו בנאליים יותר וגם חיוניים יותר. כשהייתי ילדה הספרים היו הכל. לכן יש בי תמיד כמיהה נוסטלגית לאותה הנאה אבודה מהקריאה. אין זו כמיהה שאדם מצפה להגשים. אבל במרוצת התקופה הזאת, במהלך אותם ימים כשקראתי כל היום ועד חצי הלילה, כשמעל השמיכה שלי היו פזורים ספרים ואני ישנתי מתחתיה שינה שחורה וחסרת חלומות שחלפה ביעף, והקצתי כדי לשוב ולקרוא – שבו אליי הנאות הקריאה האבודות. מיס וינטר השיבה לי את האיכויות הבתוליות של הקורא הטירון וכבשה אותי בסיפוריה.
{ מתוך הספר "הסיפור השלושה-עשר", מפי הדמות 'מרגרט' }
9.3
חיי היום-יום שולטים בנפשנו ורוב הדברים החשובים נעלמים אל מחוץ לתודעתנו, כמו כוכבים עתיקים שכבר התקררו.
{ מתוך הספר "קפקא על החוף" }
9.7
לרבים רבים הבאים אלינו – או המובאים אל חופינו מרחוק ואף מקרוב (וחוששני, גם ללא-מעטים הגדלים כאן או היילודים כאן) – עדיין לא הפך החוף הזה בית. ותפקידנו החינוכי הוא לעשות להם את הארץ הזאת, ואת העולם הרוחני שהצמיח אותה, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו. וזה לא יושג בלי אווירה של אהבה-ללא-חשבונות, של כבוד-בלתי-מזויף, של הידבקות בעם ובגורלו ובתולדותיו הטראגיות, בערכיו הרוחניים, ביצירתו החיה ובחזון תקומתו, אשר יסודותיה ה'לאומיים' וה'אנושיים', ה'מוסריים' וה'סוציאליים' ניתנים להפרדה רק במילונינו ובנוסחאותינו, אך לא בהתגלמותה החיה
8.2
"ראשית, אל תניחו לאיש לשלוט בגופכם או בנפשכם. הישמרו במיוחד והקפידו על עצמאות המחשבה שלכם. אדם יכול להיות חופשי ובכל זאת להיות כבול יותר מכל עבד. האזינו לבני אדם, אך אל תעניקו להם את לבכם. הפגינו כבוד בפני אנשים בעלי סמכות, אבל אל תצייתו להם בעיוורון. שפטו דברים בהגיון ובתבונה, אבל אל תעירו הערות. אל תתייחסו לאיש כאילו הוא חשוב מכם, ולא משנה מה הדרגה שלו ומה מעמדו בחיים. התנהגו בהגינות כלפי כולם, כי אם לא תעשו זאת, ינסו לנקום בכם. שמרו על כספכם. דבקו באמונותיכם, ואחרים יאזינו לכם." גארו המשיך בקצב איטי יותר. "ובענייני הלב, העצה היחידה שאני יכול להעניק לכם היא להיות ישרים. זה הכלי החזק ביותר שיש ברשותכם לפתוח לב נעול או לזכות בסליחה. זה כל מה שיש לי לומר."
{ מתוך הספר "אראגון", מפי הדמות 'גארו' }
8.6
כשם שיש מחלת נפש הנקראת שיגעון גדלות, יש מחלת נפש (אם זה אצל אדם ואם זה אצל עם) הנקראת שיגעון קטנות. דון קישוט אינו רק זה שהולך על יותר, אלא גם זה שהולך על פחות. משוגע הוא אינו רק זה המכריז על עצמו "אני נפוליאון!" אלא גם זה המכריז על עצמו: "אני נמושה".
{ מתוך הספר "אין לי כח להיות עייפה" }
7.2
ועכשיו הגיע תורו של וידוי נורא. אני מתנגד לשמירת הטבע. עצם האידיאל של "שמירה" אינו מקובל עליי. כמעט בשום תחום מתחומי החיים. לא באנו לעולם כדי לשמור או לשמר איזה דבר: מצוות, מעשי אבות, טבע או מורשת תרבות. יש איזה עיוות בכל מסורת ובכל הלך נפש אשר במרכזו עומד מעשה של "שימור". אין אנו יורשיו של מוזיאון, ולא באנו לעולם כדי להסיר בסבלנות את האבק מעל מוצגים או כדי לצחצח את הזגוגיות ולהוליך להקות של מבקרים הולכים על בהונותיהם משכיית חמדה לשכיית חמדה. אין אנו קיימים אך ורק כדי לשמר: מסורת אבות או פלאי טבע, זיכרונות ילדות או חפצי קודש. פן יהיו חיינו לחיי פולחן. העולם אינו מוזיאון. גם הטבע אינו מוזיאון. גם התרבות אינה מוזיאון, מותר לגעת! מותר להזיז, לקרב, להרחיק, לשנות ולהטביע את חותמנו אנו. גע באבן, גע בחי, גע בזולת.
- עמוס עוז
{ מתוך היצירה "אהבת הארץ: נגד שמירת הטבע" }
7.5
אוי לו לאדם שאינו מכיר ליקויי נפשו, שהרי אינו יודע מה עליו לתקן; אבל אוי ואבוי לאדם שאינו מכיר מעלותיו, כי אז אפילו את כלי עבודתו אינו מכיר.
9.4