אלבר קאמי | ציטוטים

אם להאמין לאחד החברים שלי, לגבר תמיד יש אופי כפול: האופי שלו וזה שאשתו נותנת לו.

אתם יודעים מה פירוש להקסים? דרך לקבל תשובה חיובית בלי שהצגתם אפילו שאלה ברורה.

הרגל הייאוש גרוע הוא מן הייאוש עצמו.

הדיון שלי מבקש לשמור אמונים לודאות שעוררה אותו. ודאות זו היא האבסורד. הרי זה הפירוד בין הרוח השואפת לבין העולם המאכזב. געגועי לאחדות, היקום העשוי קרעים-קרעים והסתירה הקושרת אותם יחדיו.

אל תלך לפניי, כי אולי לא אצעד אחריך. אל תלך מאחוריי, כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצידי, והיה ידידי.

בעיה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות. לפסוק אם כדאי לחיות את החיים האלה, או לא כדאי, פירושו לענות על שאלת-היסוד של הפילוסופיה.

מעולם לא ראיתי אדם מת למען טענה אונתולוגית. גאליליי, שעמד על אמת מדעית חשובה, התכחש לה על נקלה ברגע שסיכנה את חייו.

אל לנו להתעייף מלומר זאת: מה שאנחנו צריכים זו האמת, והאמת בלבד.

ואף אני, הנני כמותם. אולם מה בכך, המוות אינו ולא כלום לגבי אנשים אשר כמוני. זהו מאורע הנותן להם צידוק.

פשוט, הוא הגה בה תמיד. מה שהיה רוצה זה הרי לכתוב לה מכתב להצדיק את עצמו. "אבל דבר זה קשה," אמר. "זה זמן רב שאני הוגה בכך. כל זמן שאהבנו זה את זה, הבינונו זה את זה בלי מלים. אבל לא לעולם אוהבים. בשעה מסוימת היה עלי למצוא את המלים שהיו עוצרות בה, אולם לא עלה בידי."

ואפילו אם נפתו כמה מאתנו לחיות את העתיד, הנה עד מהרה היו מושכים ידם מכך - מכל מקום במידה שהיה הדבר בידם - כיוון שחשו בפצעים אשר יפצע הדמיון, בסופו של דבר, את אלה השמים בו אמונתם.

למה לסבך סיסמאות שעמדו במבחן? אין איש מאזין להן, לא הגבר ולא האישה, כי הם מקשיבים בעיקר לקול המשמיע אותן.

אנו מכנים בשם אהבה את הקשר שלנו ליצורים מסוימים רק לפי התייחסות לצורת ראיה קולקטיבית, שאחראים לה הספרים והאגדות. אבל לי ידועה כאהבה רק תערובת זו של תאווה, חיבה ואינטליגנציה, הקושרת אותי אל יצור מסוים. אין הרכב זה דומה ביחס למישהו אחר. איני רשאי לכנות את כל ההתנסויות הללו בשם אחד.

ואכן, מגפות הן דבר נפוץ, אבל כשהן ניחתות על ראשך, אתה מתקשה להאמין להן. מספר מגפות הדֶבֶר שידע העולם אינו נופל ממספר המלחמות. ואף-על-פי-כן מגפות דֶבֶר ומלחמות מוצאות תמיד את בני-האדם מופתעים.

כשפורצת מלחמה, האנשים אומרים: "זה לא יימשך הרבה זמן, זה טיפשי מדי". ואמנם אין ספק שהמלחמה היא דבר טיפשי מדי, אבל אין זה מונע בעדה מלהימשך זמן רב. הטיפשות לא מוותרת לעולם, לולא חשב האדם רק על עצמו, היה משגיח בזה. מן הבחינה הזו היו בני עירנו כמו כל בני-האדם, הם חשבו על עצמם, ובלשון אחרת, הם היו הומניסטים: הם לא האמינו במגפות. המגפה אינה לפי שיעור מידתו של האדם, לכן הוא אומר לעצמו שהיא דבר לא ממשי, חלום רע שיחלוף. אבל לא תמיד הוא חולף, ומחלום רע לחלום רע, האדם הוא שחולף, ובראש ובראשונה ההומניסטים, מפני שלא נקטו אמצעי-זהירות.