זה קטע מוזר בעולם המודרני. אפשר לשמוע נערות בחדרי שירותים של מועדונים אומרות, "כן, הוא קם ועזב אותי. הוא לא אהב אותי. הוא פשוט לא היה מסוגל להתמודד עם אהבה. הוא פשוט דפוק מדי בשביל לדעת איך לאהוב אותי." אז, איך זה קרה? מה במאה הלא-נאהבת שלנו שיכנע אותנו שאפשר, למרות הכל, לאהוב אותנו כבני אדם, כמין? מה גורם לנו לחשוב שכל אלה שאינם מצליחים לאהוב אותנו הם פגומים, לקויים, מקולקלים בדרך כלשהי? בעיקר אם הם מחליפים אותנו באיזה סוג של אלוהים, או במדונה בוכייה, או בפניו של הצלוב שהם רואים בכל חפץ אפשרי - ואז אנחנו קוראים להם משוגעים. הולכים שולל. מפגרים. אנחנו משוכנעים כל כך במעלות הטובות של עצמנו ובטוב אהבתנו, עד שאיננו מסוגלים להאמין שאולי יש משהו ראוי לאהבה מאיתנו, ראוי יותר להערצה. כרטיסי ברכה חוזרים ואומרים לנו השכם והערב שכל אד ראוי לאהבה. לא. כל אחד ראוי למים נקיים. לא כל אחד ראוי לאהבה כל הזמן.

(זיידי סמית)

• הציטוטים שנשלחים לאתר אינם מתפרסמים ישירות לאחר שליחתם, אלא עוברים הליך לא קצר של הגייה ואימות. במהלך תהליך זה נבדק, בין היתר, האם הציטוט "מתאים" לאתר. קבלת ההחלטה בנושא זה מתבססת אך ורק על שיקול דעתנו. איננו מתחייבים לפרסום כל ציטוט.
  
  
• למרות תהליך הבדיקה, האחריות על שיוך הציטוט מוטלת על שולח הציטוט. אנא ודאו, לפני השליחה, שהציטוט אכן שייך לאומר שציינתם. במקרה של ספק, ניתן לציין זאת.
  
  
• הודעות בעלות אופי מטומטם ("ליטל, אני מת עלייך!!1 [תפרסמו את זה בבקשה]") לא יקבלו מענה, וגורמות נזק בלתי-הפיך לצוות האתר, שמאבד בהדרגתיות את אמונו במין האנושי. נא להתאפק.
  
  
• אם יש לכם יותר מציטוט אחד לשלוח, תוכלו לכתוב אימייל רגיל לכתובת haham_cini @ walla.co.il , בצירוף הציטוטים, כולל הפרטים הנלווים. לאחר השליחה, יש ליצור קשר דרך הטופס הזה.
  
  
• מערכת האתר שומרת לעצמה את הזכות לערוך את הציטוט הנשלח כראות עיניה, אך מתוך שאיפה לשמור כמה שיותר על ההקשר המקורי של הציטוט.