עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד,
אמר לי: "למוות אין דמות,
אך יש לו קוטר,
תשעה מילימטר בלבד."

אם אי-פעם תצטרך משהו, אנא,
אל תהסס לבקש ממישהו אחר קודם.

לחיות זה קל כשהעיניים עצומות -
לא להבין דבר ממה שאתה רואה.

מה אם הוא רומנטיקן?
שיהיה רומנטי שם,
ומה אם יש לו לב זהב?
שיגור אצל הוריו.

אנשים הם מוזרים כשאתה זר,
פרצופים נראים מכוערים כשאתה לבד,
נשים נראות מרושעות כשאתה לא רצוי,
הרחובות לא הוגנים כשאתה למטה,
כשאתה מוזר,
פרצופים יוצאים מהגשם.
כשאתה מוזר,
אף אחד לא זוכר את שמך.

לא צריך את החזאי כדי לדעת לאן נושבת הרוח.

מה הם עשו לכדור הארץ?
מה הם עשו לאחותנו הנאווה?
הרסו ובזזו וקרעו ונשכו אותה,
תקעו בה סכינים בצד הזריחה,
וקשרו אותה בגדרות וגררו אותה מטה.

באתי לעולם לא שאלו את פי,
מה אבקש ומה חפץ לבי,
באתי לעולם וכבר הכל קיים,
וכמו כולם אני רק בן אדם,
עייף ומאוכזב ורק חולם,
להיות אדם.

כל לילה, וכל שחר,
נולדים אחדים אל צער.
כל שחר, וכל לילה,
אחדים נולדים אל עונג מופלא.
אחדים נולדים אל עונג מופלא.
אחדים נולדים אל אינסוף של לילה.

אלו החיים המוזרים ביותר שאי פעם ידעתי.